דהרמה ישראלית

בין היש, יש אין.

האין שבין.

הוא לא מעניין,

האין שבין.

כי אין בו יש,

שאפשר למשש.

אך האין אינו ריק,

ואני מגשש ושותק,

וגם אם ממני חומק,

ממשיך אני ומתבונן

בזה האין שבין.

כי בכל זאת יש בו משהו,

באין שבין,

שאין באף יש

שאפשר למשש.

ששששששש…

שאלה שהטרידה אותי בעודי עושה את צעדי הראשונים ב'דרך', היא זו: "האם האידאל הבודהיסטי של 'השתוות הנפש' משמעו כבוי התשוקה היוצרת". השאלה חוזרת ועולה בשיחות עם חברים, ובעצם הם שואלים "האין משמעות הבודהיזם סוג של מוות בחיים?".

לקרוא את ההמשך »

כך שמעתי.

פעם, ישב המואר תחת עץ הבילווה הגדול והיה שרוי בסמאדהי עמוק.

קרב אצלו תלמידו ערנג'ונה. משהבחין כי מורהו שרוי בסמאדהי עמוק התלבט התלמיד, השתהה קמעה, לבסוף רשרש מעט בקצה רגלו בעלים היבשים של שלכת הסתיו והמתין.

פקח המואר את עיניו.

"אנא, מורי, למדני על האמת" ביקש התלמיד.

לקרוא את ההמשך »

אף אחת ממשיכה לא לכתוב כאן   אז החלטתי לקפוץ למים ולכתוב 'פוסט מהיר'. זה פוסט של כמה שורות שאני כותב ישר לתוך האתר, בלי טיוטות והתעסקות. אז הנה:
פרפקציוניזם רוחני או פרפקציוניזם דהרמי:
אני קורא עכשיו את ספרו המופלא של טל בן-שחר – 'אושר אפשרי'. מעורר השראה. זה יחד עם הליווי הנפלא של לילה והבשלה של תהליכים מאפשר לי להתחיל להתבונן במה שנתפס בעיניי כ'סטייה' הכי גדולה שלי בתרגול: פרפקציוניזם.
התרגול מאוד ריכך אותי. למדתי להשלים עם המון דברים, להתבונן ולהכיל המון דברים. אבל במגביל גידלתי מעין חטוטרת כזו של 'לא להתפשר על שום דבר שהוא פחות מהתעוררות'. כל האושר והעושר שהדהרמה פתחה עבורי, כל רגעי ההתעוררות והקסם, לא הצלחתי לחוות שום דבר כמספיק, או כמספיק טוב. כי שום דבר הוא לא התעוררות מלאה, חפה מרגשות מטרידים.

זהו. נגמר לי מה להגיד. אין פה סיום מפואר. אבל זה מה שעושים ב'פוסט מהיר'. יאללה קפצו למים! אני מת לדעת מה קורה עם התרגול שלכם/ן!

הביצה העתיקה,

צפרדע קופצת למים,

בלופ!

Iom Kippur
This is relevant all the year, but I send it out today- to you

A precious human life

Every day, think as you wake up

Today I am fortunate

To have woken up

I am alive,

I have a precious human life.

I am not going to waste it,

I am going to use

All my energies to develop myself,

To expend my heart out to others,

To achieve enlightment for

The benefit of all beings.

I am going to have

Kind thoughts toward others.

I am not going to get angry

Or think badly about others.

I am going to benefit others

As much as I can.

His Holiness the XIV th Dalai Lama

במסגרת חודש "דהרמה מעורבת חברתית" בחמישי דהרמה, הייתה לי הזכות לתת אתמול שיחה בנושא 'חוק הקרמה'. השיחה היא הקדמה למפגש עם זוהר לביא שיהיה בשבוע הבא בנושא 'מעורבות חברתית כתרגול רוחני'. החומר להלן הוא תמצית השיחה מתוך התזה שלי.

שנת שחרור, עירות, שמחה ואהבה,

סאטי

פרק 3.4 חוק הקרמה – כיצד נוצרים התניות והרגלים תודעתיים?

"כל היצורים הם בעלי מעשיהם, הם יורשי מעשיהם, הם נובעים ממעשיהם, הם קשורים

למעשיהם; מעשיהם הם מקלטם. כמו מעשיהם, שפלים או נאצלים, כך יהיו חייהם"[1].

על פי ראהולה, "הפירוש המילולי של המלה 'קַרְמַה' הוא 'פעולה', 'עשייה'. אבל בתיאוריה הבודהיסטית של הקרמה למונח זה יש משמעות מסוימת: הכוונה היא אך ורק ל'פעולה רצונית' ולא לכל פעולה"[2]. הפסיכולוגיה הבודהיסטית מניחה כי כל פעולה רצונית, כל פעולה מכוונת שאנו עושים מטביעה חותם בתודעתנו[3]. הנחה זו עומדת בבסיס 'חוק הקארמה', חוק הסיבתיות, שמגדיר קשר של גורם-תוצאה בין פעולותינו המכוונות בעבר לבין ההתנסויות שלנו. על פי חוק זה, כל התנסויותינו הן תוצאה של הבשלת החותם של פעולות שביצענו בעבר. פעולות שליליות יובילו לסבל, פעולות חיוביות יביאו לאושר[4]. ראהולה מדגיש כי אין לבלבל את תורת הקרמה עם רעיונות של שכר ועונש, משום שאלה "צומחים מהתפיסה של ישות על או אלוהים, שהוא השופט, יוצר החוק, והוא שמחליט מה צודק ומה לא… תיאוריית הקרמה, לעומתו, היא תיאוריה של סיבה ותוצאה, של פעולה ותגובה… כל פעולה רצונית מולידה את השפעותיה ותוצאותיה". ראהולה כי לא מדובר בשכר או עונש, "אלא בתוצאה שנולדה מסגולותיה של אותה פעולה, מהחוק שלה עצמה"[5].

על פי הפסיכולוגיה הבודהיסטית, מותירה כל פעולה מְכוּוֵנֶת שלנו חותם או דפוס מנטאלי: דְפוּס של מחשבה והתנהגות. דפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו הם ההרגלים שלנו, הנטיות שלנו, ההַתניוֹת המחשבתיות והתנהגותיות שלנו. על פי תורת הבודהה דפוסים אלה מעצבים לא רק את ההתנהגות שלנו אלא גם את הדרך בה אנו חוֹוִים את ההתנסויות שלנו. דפוסים אלה הם אחד הרכיבים החשובים בתודעה שלנו והם משפיעים במידה רבה על האופן בו אנו חווים ומפרשים את המציאות[6]. כך, לדוגמה, אם יש לנו נטייה לגנוב ולפתע נאבד דבר-מה יקר ערך, הנטייה שלנו תהיה להניח שהחפץ נגנב. לעומת זאת, אדם שאין לו שום נטייה לגניבה, עלול שלא להעלות אפילו את דעתו את האפשרות של גניבה ולהניח שהחפץ אבד.

על פי חוק הקרמה, אם בצענו פעולה רצונית מתוך כוונה לפגוע באחר (זדון), הרי שהכוונה הזו יוצרת חותם. לעומת זאת, אם אנו מבצעים פעולה כאשר ההתכוונות שלנו היא של חמלה, גם לפעולה זו חותם. כעת, אם נגנב חפץ יקר, אדם שיש לו נטייה לפעול מתוך זדון יניח שהגניבה נעשתה בזדון וסביר להניח שתתעורר בו תחושה דומה כלפי הגנב. לעומת זאת, אדם שנוטה לחמלה, עשוי להעלות על דעתו מחשבות של חמלה על הגנב, (מצבו הסוציו-אקונומי, הגורל שהביא אותו לעסוק בגניבה, הסבל הכרוך בפעילות מעין זו וכיו"ב). במקרה השני, האופן שבו חווינו את הגניבה לא הייתה קשורה לשאלה אם גנבנו בעבר או לא, אלא לאופן שבו אנו חווים אנשים אחרים, האם אנו חווים אותם דרך פרדיגמה של זדון או דרך פרדיגמה של חמלה. ההגדרה של חוק הקרמה מגדירה כי "הפוטנציאל הקרמי מתעצם עם הזמן"[7] – פעולות קטנות של זדון לאורך שנים, התכוונות של זדון, גם אם הובילה למעשים קטנים, עלולה ליצור דפוס מחשבה – התניה חזקים.

באותו אופן פעולות של נדיבות מייצרות חותם קרמי. הוויתור על רכוש, על גוף או על אנרגיה לטובתו של אדם אחר מותירה חותם. גם במקרה הזה הכל תלוי בהתכוונות. אם ההתכוונות היא התכוונות של אהבה או חמלה, ייווצרו דפוסים של אהבה או חמלה. אם ההתכוונות היא התכוונות של חיזוק התרגול, ייווצר דפוס של אמונה בתרגול ובדרך. כאשר אנו חווים התנסויות שיש בהן קושי, עשויים דפוסים שכאלה לעלות – אנו עשויים לחוש אהבה או חמלה כלפי גורם הקושי; לחילופין, במידה שההתכוונות שלנו הייתה תרגולית והתרגול מרכזי בחיינו, נִיטֵה להיזכר בתרגול ולנסות להפוך את החוויה לתרגול.

גישה זו מסבירה את הדגש הרב ששמה תורת הבודהה, בכל הזרמים, על תרגול הנדיבות. נדיבות היא פעולה רצונית פשוטה יחסית, כל אחד יכול לבצעה. היא פשוטה יותר מתרגול מוסר, סבלנות, מאמץ או מדיטציה. פעולה זו כמעט תמיד תיצור דפוס קרמי מיטיב, משום שקיימת הסתברות גבוהה, שההתכוונות בבסיסה של פעולה של מתן לאחר, תהיה להיטיב עם האחר ותמיד יהיה בה אקט של וויתור.

חשוב להדגיש כי חוק הקרמה אינו מתייחס לשאלה אֵילו התנסויות חווה האדם, אלא לאופן שבו הוא חוֹוֵה את ההתנסויות האלה[8]. תורת הבודהה מייחסת חשיבות רבה הרבה יותר לחוויה האנושית מאשר לנסיבות החיים. במאמר על חוק הקרמה, מדגיש בודההדאסה בהיקו, כי הדבר היחידי שחשוב הנו התגובה התודעתי בעת החוויה. האם היו נוכחות בעת החוויה השתוקקות, סלידה או בורות או שהן נעדרו[9]. התייחסות זו מתיישבת היטב עם ארבע האמיתות הנאצלות. כולנו חווים דוקהה. הקיום ספוג בדוקהה, יהיו נסיבות החיים אשר יהיו. מה שחשוב אפוא, הנו האם בעת חוויה נוכח הגורם לדוקהה או שהוא נעדר. חוק הקרמה מניח שכל פעולה שההתכוונות בבסיסה הנה התכוונות של השתוקקות, סלידה או בורות, תחזק את נטייתנו לרגשות המטרידים. תחזק את נוכחות מקור הדוקהה בתודעתנו. שורשי אי-הנחת מצויים בתודעתנו המתעתעת, כאשר אנו פועלים מתוך תעתוע אנו מעצימים אותו.

זו בדיוק הסיבה בשלה מדגישה תורת הבודהה את האימון החמור במוסר. תורת הבודהה מניחה כי פעולה לא-מוסרית, שורשיה תמיד בתעתוע – השתוקקות, סלידה או אנוכיות וריכוז-עצמי שמקורם בבורות. הנחה זו מקופלת בהגדרתה של תורת הבודהה למוסריות: "מצב תודעה של הימנעות מעיסוק בכל מצב או אירוע שיתבררו כמזיקים לאחרים"[10]. התרגול במוסריות הוא גם המעלה השנייה וגם האימון הראשון בדרך שמונת הנתיבים. הוא יסוד מכונן בתרגול הבודהיסטי. הנדיבות היא פעילות וולונטרית שמטרתה יצירת קרמה – התניות – חיוביות. מוסריות הנה פעילות של הימנעות שמטרתה להגן על התודעה מפני חיזוקן ויצירתן של התניות שליליות. תרגול המעלות מניח שככל שנטפח התניות חיוביות שמקורן באי-אנוכיות, כך תגדל היכולת שלנו להימנע מפעילויות שמקורה בהתניות שליליות, לכן מופיע תרגול הנדיבות ראשון. זהו סדר מתודי. סדר של תרגול. מבחינת החשיבות, באה המוסריות, ההימנעות מפגיעה ראשונה. הדְהַמַּהפַּאדַה מסדרת זאת כך:

תורת המוסר הבודהיסטית איננה מתחילה בעשיית טוב, אלא בהימנעות מרע – הימנעות מיצירת עוד דוקהה. תפיסה זו קשורה להנחת אי-הנחת. בניגוד לתפיסות שמניחות נחת ועלולות להצדיק פעולות לא מוסריות בשם הצדק, הבודהיזם אינו מצדיק פעולה שכזו. שום דבר אינו מצדיק יצירת אי-נחת נוספת. היות שאי-הנחת הקיומית היא הבעיה איתה מתמודדת תורה זו, אין שום הישג אות תוצר בעולם שמצדיק את העצמתה.

טהור התודעה, תהליכי הפיתוח, מופיעים שלישיים בסדר החשיבות. עשיית טוב קודמת. יש לזכור עם זאת ש'עשיית טוב' היא עניין של התכוונות. תהליכי פיתוח של התודעה שההתכוונות אליהם היא עשיית טוב, כלולים בתרגול השני. אך עדיין, קיימת קדימות להימנעות מרע. לאי-פגיעה. אי-אלימות.

בתורת הבודהה רווח הדימוי המתייחס לתודעה כאל שדה חקלאי ואל פעילויות מְכּוּוַנוֹת כאל 'זרעים של קרמה'. בדימוי זה פעולה של נדיבות הנה פעילות של זריעת זרעים חיוביים בשדה התודעה ועיבודו. הפעילות המוסרית הנה פעילות של שמירה על השדה – הימנעות מזריעת זרעים שיסכנו את השדה ועקירת צמחים מזיקים. הדימוי החקלאי מסייע לנו להבין את מורכבותו של חוק הקרמה: בשדה בור המלא בצמחים טפיליים, עלולים זרעים מיטיבים שלא להיקלט, גם-אם נזרע זרעים רבים. השמירה על השדה מפני צמחים ומזיקים חיונית לפיתוחו, אז ניתן לזרוע מיטיבים. בדימוי זה, ריכוז ותובנה הם זרעים עדינים יותר אותם ניתן לזרוע רק על אדמה נקייה ממזיקים, מדושנת וּתחוחה. צמחים אלה זקוקים לצל שמספקים להם צמחי טוב-הלב שצמחו והיו לעצים, לכן נדרש פיתוח בסיסי של טוב-לב כבסיס לפיתוח ריכוז. הסבלנות והמאמץ הנלהב הם איכויותיו של הגנן המסור.

חקלאות היא מדע מורכב. קשה לדעת אילו צמחים יעלו יפה ומדוע. פרמטרים שונים ובלתי-צפויים משפיעים על כך – הרכב האדמה, האקלים, הסביבה הצמחית. לכן מדגיש הבודהה שאל לנו לצפות לפירות הקרמה. אנו זורעים זרעים שאיננו מבינים את טיבם. כשאנו זורעים זרע של עץ. אין אנו יודעים אם זה עץ שנותן פרי תוך שנה או תוך שבע שנים. אין אנו יודעים אם כחלק מהתפתחותו, נותן העץ בשנותיו הראשונות פירות בוסר. על הגנן המסור לגלות סבלנות ולהמשיך במאמץ הנלהב. עקרון הקרמה יוצר את ההבחנה בין זרעים מיטיבים לכאלה שאינם, עליו להמשיך לטפח את הצמחים המיטיבים ולשמור על השדה. אין לו דרך לדעת מתי יבשילו הפירות ומה יהיה טיבם המדויק. לאור מורכבותה של פעילות זו, ברור גם הצורך בהתייעצות עם מומחה לגינון, או לכל הפחות בקריאה של ספרות בנושא[12].

הדלאי-לאמה מדגיש כי "המניע שמאחורי הפעולות" והוא בלבד, "הוא זה שקובע את החיוביות או את השליליות שלהן. אם המניע הוא טוב, כל הפעולות שאותו מניע עומד מאחוריהן, הופכות להיות חיוביות; אם המניע אינו מוסרי, כל הפעולות הופכות להיות שליליות… אם המניע מוסרי, למרות שייתכן והפעולה עצמה תיראה די אלימה, היא תביא לאושר; בעוד שאם המניע אינו מוסרי ומפוקפק, אף-על-פי שייתכן שהפעולה תיראה מועילה וחיובית, במציאות היא תהיה פעולה שלילית. הכל תלוי בתודעה…"[13]. לאור דגש זה, הוא מבהיר את האופן בו צריך לתרגל את פיתוח המעלות. תחילתו של התרגול צריך להיות תמיד בהתכוונות נכונה: "עליך לתרגל נדיבות מתוך כוונה של רצון להשיג התעוררות למען האחרים". לאחר ביצוע הפעולה, "יש להקדיש את תרגול הנדיבות לרווחת האחרים"[14]. לאור חשיבות ההתכוונות, פיתוח המעלות צריך להיות תרגול מדויק של התכוונות. לכן יש להקדיש קשב להתכוונות לפני הפעולה, במהלכה ואחריה: "כאשר אתה עוסק בנתינה באופן ממשי, אסור לך לעשות זאת מתוך גישה של רחמים כלפי מושאי הנתינה שלך. עליך לראות בהם מקור של טוב לב שופע, שהרי הם תורמים להתקדמותך בתרגול הדהרמה… עליך להעניק תשומת-לב מיוחדת לעניים חומרית ולאלה שסבלם גדול. בקצרה, בכל עת שאתה מתרגל נתינה, עליך תמיד לראות ולציין את סגולותיהם הטובות של האחרים ולא לדבר לעולם בגנותם"[15].

תרגול המעלות מעוגן אפוא בהבנה של חוק הקרמה והקשר גורם-תוצאה. הנחת היסוד של תרגול המעלות הנה כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"[16], הנחה  לפיה שינוי התנהגותי – שינוי של פעולה, עשוי להביא לשינוי תודעתי – להתמרת התודעה.

[2] ראהולה, 2004, 56. ראהולה אף מצטט את הבודהה שאומר: "הרצייה היא הדבר שלו אני קורא קרמה. ברצותו, האדם פועל דרך הגוף, הדיבור והתודעה" (בתוך: ראהולה, 2004, 46).

[3] הדלאי לאמה, 2001, 165.

[4] הדלאי-לאמה, 2001, 160.

[5] ראהולה, 2004, 57.

[6] הדפוסים המנטאליים הנם על פי הפסיכולוגיה הבודהיסטית המצרף הרביעי מתוך חמשת המצרפים שמרכיבים את הגוף-נפש אותה אנו מכנים עצמי. מצרף זה הוא זה שמגדיר את אופי החוויה שלנו, בתואם לדפוסים שלנו מהעבר. ראהולה מתרגם – 'תבניות מנטאליות' (ראו: ראהולה, 2004, 46) ואילו רז מתרגם 'נטיות קודמות' (ראו רז, 2006, 18).

[7] הדלאי-לאמה, 2001, 160.

[8] גישות שונות בבודהיזם מגדירות קרמה אחרת. הגישה אותה מציג הדלאי-לאמה יוצרת קשר בין פעולה לבין תוצאותיה החומריות. בהקשר לקרמה בחרתי להסתמך על האופן בה מתייחס אליה ראהולה (2004, 56-59) וכן בודההדאסה בהיקו (1996, 3-7).

[9] Buddhadasa Bhiku, The A, B, C of Buddhism, Chaiya: Suan moke, 1998.

[10] הדלאי לאמה, 2001, 141.

[11] Avoid Evil, Do Good, Purify the Mind, This is the teaching of all Buddhas. (Dhammapada 183).

[12] את הדימוי החקלאי, בגרסה רחבה ניתן למצוא אצל וויזמן, 1999, 196-199.

[13] הדלאי אמה, 2001, 85.

[14] הדלאי לאמה, 2000, 139.

[15] הדלאי לאמה, 2000, 139-140.

[16] אני מתכתב פה עם האמירה הידועה של ספר החינוך: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". (הספר מיוחס ל: רבי אהרן הלוי, (הרא"ה). ירושלים : מוסד הרב קוק, 1952).

מתוך העבודה: 'אי-נחת, חמלה והתמרה – חקירה של תורת הבודהה כתורה חינוכית';

חלק III – התמרה על פי תורת הבודהה – הדגמה באמצעות דרך הבּוֹדְהִיצִ'יטַה; עד' 107-110.

שלום, אנחנו סוגרים את הקבוצה ביאהו ופותחים קבוצה בגוגל. הקבוצה היא קבוצת דוא"ל קהילתית בכל כולם יכולים לכתוב זה לזה (בשונה מרשימת המתנדבים). אנא הרשמו.

הירשם לtovana-caretakers

דוא"ל:

בקר בקבוצה זו

חודש "דהרמה מעורבת חברתית" (Dharma in Action) 03.09 – 01.10 -

*** בשיתוף 'הפסקת האש שבלב'

• · המפגשים יערכו בבית הסנגהה בימי ה' בין השעות 19:30-21:30 (ראו מידע בסוף)

בחודשים ספטמבר – אוקטובר תועבר סדרת שיחות בנושא "דהרמה ופעולה חברתית" (Dharma in action/ Engaged Buddhism)  בין הנושאים שידונו: 'הסכסוך ואני – מה הבודהה היה אומר על הסכסוך היהודי-פלסטיני?' (אביב טטרסקי); 'פעולה חברתית כתרגול של יום-יום' (סאטי);  אקו-דהרמה – הדהרמה של האקולוגיה  (אילן פרנקל); [פירוט התאריכים להלן].

רצף השיחות הנו מבוא לקראת תוכנית סמסטריאלית בנושא שתיפתח אחרי החגים.

17 בספטמבר – סאטי –  "חוק הקרמה והתרגול ביום-יום"

חוק הקרמה – חוק הגורם וההשפעה (cause and effect) – הנו רכיב מרכזי ומהותי בתורה הבודהיסטית. חוק זה עוסק בפעולה הַמְכוּוֵנֶת ובהשלכותיה על התודעה. תפישת הקרמה מרחיבה את גבולות התרגול  אל מחוץ לכרית אל היום-יום ולמעשה לכל פעולה שאנו עושים. כל פעולה יוצרת השפעה בשדה התודעה ולכן לכל פעולה יש פרי תודעתי. לכל פעולה מכוונת ישנה אפוא חשיבות בהתמרת התודעה. לאורו של חוק הקרמה נבחן את תרגול המעלות (פרמיס) כתרגול של יום-יום ונתייחס למרכזיות שייחס הבודהה לַהִתְּכַּוְונוּת הנכונה בפעולותינו (right intention;  סַמַּא סַנְקַפַּה).

סאטי, רכז תובנה ופעיל חברתי. מתרגל ויפסנא ובודהיזם טיבטי מזה 12 שנה, בתוכן תקופות תרגול ארוכות בתאילנד, נפאל והודו. פרט לעבודתו בתובנה, מנהל אירגון לשינוי חברתי (המרכז לפיתוח קהילות שח"ף). כתב עבודת תזה הבוחנת את תורת הבודהה כדרך חינוכית.

24 בספטמבר – זוהר לביא –  'פעילות חברתית כתרגול רוחני':

“Be the change you want to see” – Mahatma Gandhi

מהו שינוי? האם אנו יכולים לשנות את העולם? כיצד?

מהם הכלים המועילים במסע זה?

הערב יכלול שיחה ודיון בדגש על הקשר בין צמיחה חיצונית ופנימית, ובין שינוי חיצוני ופנימי.

זוהר לביא, מורה לדהרמה ומנחת סדנאות ויפאסנה (תובנה(, התאהבה במדיטציה בשנת 2000, ומאז חקרה דרכים נוספות להעניק ביטוי לאמת ולאהבה. בשנת 2004 חלומה של זוהר לשלב מדיטציה ופעילות חברתית צמח לכדי קבוצה בשם סנגהה-סווה (Sanghaseva). סנגהה-סווה הציעה הזדמנויות לאנשים להתחבר מחדש לעצמם, לזולת ולאדמה.  זוהר עודדה בידי ג'איה אשמור וכריסטופר טיטמוס להתחיל ללמד בקורסי מדיטציה, ובאוקטובר 2006 היא לימדה ברטריט של אוֹפֶּן דהרמה בישראל.

01.10 – אילן פרנקל – "אקו-דהרמה"

האם חמלה ואהבה יכולים להציל את העולם? מערכות החיים על פני כדה"א נמצאות במשבר אקוטי מעשה ידי אדם, משבר אשר דורש מאיתנו כיחידים וכחברה שינוי יסודי באופן ההתייחסות וההתנהגות בעולם.
במה יכולה התפיסה הבודהיסטית לתרום ליכולת ההתמודדות שלנו עם המשבר הסביבתי? כיצד היא מתיישבת עם תפיסות סביבתיות מתקדמות? במפגש נבחן את הסיבות למשבר, ואלטרנטיבות אשר יכולות לסייע לנו לצאת ממנו, זאת תוך התמקדות ביכולת שלנו לחזק את הקשר בין התרגול לאורך חיים ירוק.

אילן פרנקל – אילאננדה – בוגר מכון ערבה ללימודי הסביבה. החל לתרגל לפני 11 שנים, בעיקר במסורת התרוודה. מתכנן פרמקלצ'ר, עיתונאי ויוצר דוקומנטרי, לאחר עבודה בעמותות חברתיות ופוליטיות, מקדם עתה מיזם של בניה ירוקה.

כל המפגשים יערכו בבית הסנגהה בימי ה' בין השעות 19:30-21:30

כתובת בית הסנגהה: רח' עובדיה מברטנורה 21, דירה 15, תל-אביב.
תחנת אוטובוס מספר 5 (מרכבת מרכז) נמצאת בשדרות נורדאו-יהושע בן-נון, בסמוך לבית.
הטלפון בדירה: 03-6042835.
עם כל שאלה ניתן לפנות גם לגיליה 050-6711930 

ריכוז התאריכים:

שיחות שכבר נערכו בסדרה:

3 בספטמבר – אביב טטרסקי : הסכסוך ואני – מה הבודהה היה אומר על הסכסוך היהודי-פלסטיני?

הבודהה פירט עבורנו דרך חיים ותרגול לסיום הדוקהה האישית שלנו, הוא לא פיתח תכנית לתיקון העולם. אולם האם ישנו קן הפרדה ברור בין השניים? איזו רלבנטיות יש לאי-אלימות, מטה ודאנה בסכסוך כל כך מורכב ונפתל כמו שלנו? כיצד התובנות של אניצ'ה, אנאתה ואי נפרדות יכולות להאיר לנו כיצד לפעול על מנת להפחית את הדוקהה של הסכסוך?

אביב טטרסקי מתרגל מדיטציה (תחילה זאזן וכיום ויפאסאנה) מאז 1995. מטפל שיאצו ומורה סיישין קיטאידו. אביב היה בין המייסדים של ה"הליכה" (שנהפכה ל"שביל זהב") ופעיל בתאעויש וכיום הוא אחד היוזמים והמקדמים של 'הפסקת האש שבלב' – יוזמה המתייחסת להיבטים הפסיכולוגיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אביב כותב בבלוג www.notes.co.il/aviv