גם לילדים
גם לילדים בעזה יש פנים ושמות ואבא ואמא כמו לילדים בשדרות ובאשקלון
גם הילדים בשדרות ובאשקלון אוהבים שיש להם קורת גג מעל הראש ומיטה חמה לישון בה כמו הילדים בעזה.
הימים חולפים.
איני יכולה לישון בלילות.
לא בגלל טילים ולא בגלל "צבע אדום",
אני הרי גרה ברמת השרון בסביבה של אלה שאין להם זכות דיבור
כי
"הם לא יודעים מה זה"….
אני לא ישנה כי כואב לי הלב.
ואני מדחיקה.אבל יותר איני יכולה לשתוק.
אבא שלי מת במלחמת יום כיפור 3 שנים אחרי שאחיו דודי נפל במלחמת ההתשה.
2 מבניה נתנה סבתי למדינת ישראל.
אני הופעתי חודשיים אחרי המלחמה.
את הבור והפצע שנפער מהטיל הזה מילים לא יסבירו.
אולי בגלל הבור הזה הפכתי להיות מטפלת ומורה לריפוי.
למרות הקושי העצום של לגדול בלי אבא,
בכל צומת בדרכי בחרתי ביופי ובאור ולא נשענתי על כאבי היתמות שלי.
החיים שלי וכאבי לימדו אותי שאפשר אחרת .
פילסתי דרך, למרות הכל, להאמין ולבטוח בבני אדם ובאהבה.
במשך הרבה מאוד שנים, חרדת הנטישה שלי עמדה במבחן בכל מערכת יחסים אינטימית שניסיתי ליצור וחוסר הביטחון בזה שאוכל לבנות משפחה עם אדם שיישאר ויאהב - משפחה שלא תתפרק,
חזר אלי שוב ושוב, שלא לדבר על הפחד להביא ילדים במדינת ישראל.
הקדשתי את חיי לעבודה למען שלום פנימי והסברה למען שלום שבחוץ.
לא "שלום עכשיו" ולא הפגנות ולא ה"שמאל הדומם" אלא –
לשקט בפנים הנובע מהשלמה עמוקה וראיית האחר כהמשך ישיר של ישותי וגופי:
אם צעקתי עליו, צעקתי על עצמי. אם הרגתי אותו, הרגתי אותי. אם יריתי באביו, יריתי באבי.
כי כאב היתמות הוא זהה משני צידי הגבול
כי אלמנוּת היא זהה לאישה ערביה ולאישה יהודיה
כי לא לישון בלילה מפחד המלחמה זהה לשני הצדדים
כי להרטיב במיטה זו לא רק "הפריבילגיה" של הילדים בשדרות.
אני מניחה שגם בעזה מרטיבים הילדים מפחד…
אנו שונים: הם ערבים אנחנו יהודים
השפה שונה, הבדלי התרבות, הגינונים
אבל הלב כואב לנו אותו דבר.כי אנחנו בני אדם.
ובזה אנחנו זהים.
ליבנו הוא אחד.
לפני 3 שנים הזמינו אותי להיות בין המנחים לקבוצת מפגש לבני נוער ערבים ויהודים.
"הסולחיתה"
מתוך 100 ילדים, 50 היו יהודים 50 ערבים ומתוכם הייתה לנו משלחת של 12 ילדים מעזה.
לקח למארגנים חודשים להשיג להם אישורי כניסה לישראל.
אבל כשהם באו זו הייתה שמחה גדולה המלווה בפחד משני הצדדים:
איך נראים נערים ונערות ישראלים שרוצים לדבר ולהכיר ולא להרוג ולירות
איך נראים נערים ונערות עזתים שרוצים לשלוח יד לשלום, למרות שנות הכיבוש.
ערכנו סדנה לריפוי. ריפוי פצעי העבר. לסדנה הגיעו בערך 35 ילדים. כה רב הצימאון לריפוי.
5 מתוכם היו מעזה.
הם התחלקו לזוגות, שמו ידיים אחד על השני ואמרו בערבית ובעברית:
"אני מרפא את הכאב שלך. אני רואה את הכאב שלך. אני משאיר את פצעי העבר מאחור"…
על רקע המדבר בשחרות, החדר התמלא תקווה ודמעות של שקט מיוחד,
כזה שמדבר את האמת האמיתית:
שני הצדדים כואבים את מחיר המלחמה
שני הצדדים עייפים ומייחלים למשהו אחר,
אולי לשבת בחדר אחד ולראות מקרוב ש
גם לילדים בעזה יש פנים ושמות ואבא ואמא כמו לילדים בשדרות ובאשקלון
גם הילדים בשדרות ואשקלון אוהבים שיש להם קורת גג מעל הראש ומיטה חמה לישון בה כמו הילדים בעזה.
ויותר מכך זוהי זכותם המולדת. בל נשכח!
להיסאם, שהיה בסדנה איתי בחדר, נקטעה הרגל מפגיעת טיל ביום הראשון למחמה ואחותו הקטנה רולה נפצעה קשה מרסיסים. החברים שלהם מתים בכל יום. והכאב שלהם הוא עצום בדיוק כמו של הילדים בשדרות בדיוק כמו של האמהות השכולות והחברים שלנו פה.
אני ראיתי אותם לפני 3 שנים, היו להם שמות, היו להם פנים
ולא, הם לא היו חמאסניקים.
והם לא רצו להרוג אותנו.
הם היו אנשים. כמו הרבה הרבה אנשים בעזה.
אז אל תגידו לי שאין ברירה.
כשהפיתרון היחיד שלכם הוא מלחמה.
זה מעליב אותי. וזה מעלה לי את חרדת הנטישה. וזה גם לא נכון.
אתם אומרים את זה כי אין לכם איך להצדיק את ההרג שאתם יוצרים באוכלוסיה חסרת אונים.
אתם אומרים את זה כדי שתוכלו להשקיט את המצפון שלכם…
תגידו מה שתגידו
במילא כל מה שתגידו לא יחזיר את אבא שלי
ולא ירפא את כאב היתמות והשכול שלי ולא יחזיר אלי את הילדות האבודה שלי
בכל לילה לפני שאני הולכת לישון
אני מבקשת סליחה מהילדים בשדרות ומהילדים בעזה
שהמבוגרים שמנהלים את העניינים לא השכילו עדיין להבין
שלא פותרים שום דבר באלימות למרות שזה מה שמלמדים אותם בגן.
אני מבקשת סליחה מכל הילדים בעולם הזה ששנים של מלחמות עדיין לא הביאו תבונה אמיתית
בליבנו האחד.
היום אני מבוגרת,אינני ילדה יותר ואי אפשר למרוח אותי באין ברירה.
אני קוראת להפסקת המלחמה וההרג של חפים מפשע משני הצדדים.
אני קוראת לפיתרון של שפיות שמערב את לבבות האנשים. שמישיר מבט לפצעים של שני העמים.
ראיית האחר מהלב.ריפוי הכאב.יצירת מרחב אנושי המכבד את הדומה בבני אדם. ההבנה שבאחדות.
ניסיתי. אני יודעת שזה אפשרי ולעולם לא אפסיק להאמין!
נכתב ע"י גל ויילר
יתומת מלחמת יום כיפור.בת 35
תגובות אחרונות