בשיחת דהרמה בקורס 'דהרמה מעורבת חברתית' הקראתי את הקטע המופלא הזה של טיק נאת האן. לאור בקשת הקהל אני מעלה אותו כאן שוב.
זאת הזדמנות טובה להפנות גם לבלוג המופלא של אסף שמספר על חוויותיו בקורס, בבלוג גם התארח גיא ששכתב פוסט שקשור לקטע להלן בשם: 'הפיראט השותק'.
מתוך “being peace" עמ' 81-85/ תרגם: אסף סאטי אל-בר
בכפר שזיף בצרפת, אנו מקבלים מכתבים רבים ממחנות פליטים בסינגפור, מלזיה, אינדונזיה, תאילנד והפיליפינים. מאות מדי שבוע. קריאת המכתבים מאוד כואבת אך אנו חייבים לעשות זאת. אנו חייבים לשמור על קשר. אנו מנסים לעזור כמיטב יכולתנו אך הסבל הוא עצום ולעתים אנו מאבדים תקווה. אומרים שמחצית מאנשי הסירות מתים באוקיינוס; רק מחציתם מגיעים לחופים של דרום מזרח אסיה.
ישנן נערות צעירות רבות, מאנשי הסירות, שנאנסות על ידי פירטים. אף על פי שהאו"ם ומדינות רבות מנסות לעזור לממשלת תאילנד למנוע סוג זה של גנבה, פירטים ממשיכים לגרום לסבל רב עבור הפליטים.
יום אחד קיבלנו מכתב שסיפר לנו על נערה צעירה על סירה קטנה שנאנסה על ידי פירט תאילנדי. היא הייתה רק בת שתים עשרה והיא קפצה לתוך האוקיינוס וטיבעה את עצמה.
כשאתה שומע בפעם הראשונה על דבר שכזה, אתה זועם על הפירט. באופן טבעי, אתה לוקח את הצד של הנערה. כשאתה מתבונן יותר לעומק אתה רואה זאת באופן שונה. אם אתה לוקח את הצד של הילדה הקטנה אז זה קל. כל שעליך לעשות הוא לקחת רובה ולירות בפירט. אך איננו יכולים לעשות זאת. במדיטציה שלי ראיתי שאם הייתי נולד בכפרו של הפירט וגדל באותם תנאים כמוהו, אני עכשיו הפירט. ישנה סבירות גבוהה שאני הייתי הופך לְפירט. אינני יכול לגנות את עצמי כל כך בקלות. במדיטציה שלי, ראיתי שתינוקות רבים נולדים לאורך המפרץ של סיאם, מאות מיד יום, ואם אנו המחנכים, העובדים הסוציאליים, הפוליטיקאים והאחרים לא נעשה משהו באשר למצבם, תוך 25 שנים כמה מהם יהפכו לפירטים. זה וודאי. אם אתם או אני הייתם נולדים היום בכפרי הדייגים הללו, היינו עלולים להפוך לפירטים תוך 25 שנים. אם אתה לוקח רובה ויורה בפירט, אתה יורה בכולנו, משום שכולנו אחראים במידה מסוימת למצב העניינים הזה.
לאחר מדיטציה ארוכה, כתבתי את השיר הזה. בשיר ישנם שלושה אנשים: הנערה בת השתים עשרה, הפירט ואני. האם נוכל להתבונן זה בזה ולזהות את עצמנו באחר? הכותרת לשיר הנה "אנא קראו לי בשמותיי הנכונים", משום שיש לי כל כך הרבה שמות. כשאני שומע כל אחד מהשמות עלי לומר "כן".
אנא קראו לי בשמותיי הנכונים/ טיך נאת האן
| אל תאמרו שאעזוב מחר
משום שאפילו היום עודני מגיע. התבוננו היטב: אני מגיע בכל שניה להיות ניצן על ענף אביב, להיות ציפור זעירה, כנפיה עודן שבריריות לומדת לשיר בקִני החדש, להיות זחל בלבו של פרח להיות אבן-חן מחביאה עצמה בתוככי סלע. עודני מגיע, בכדי לצחוק וכדי לבכות, בכדי לפחד וכדי לקוות, המקצב של לבי הוא לידתם ו מותם של כל אלה החיים. אני השפירית משנה צורתה על משטח הנהר, ואני הציפור אשר, עם בוא אביב, מגיעה בזמן לאכול את השפירית. אני הצפרדע השוחה בשמחה בתוך מי הביצה הצלולים, ואני גם נחש העשב אשר, ניגש בדממה, מאכיל עצמו בצפרדע. אני הילד באוגנדה, רק עור ועצמות, רגליי דקיקות כמקלות במבוק, ואני סוחר הנשק, מוכר כלי נשק קטלניים לאוגנדה. |
אני, הנערה בת ה-12, פליטה
על סירה קטנה, המטילה עצמו אל תוך האוקיינוס לאחר שנאנסה על ידי פירט, ואני הפירט, לבי עדיין איננו יכול לראות ולאהוב. אני חבר הפוליטביורו, עם שפע של כוח בידיי, ואני האיש אשר חייב לשלם את "חוב הדמים" שלי לאנשיי. לגסוס באיטיות במחנה הכפייה. השמחה שלי היא כאביב, כה חמה שלאורה מלבלבים הפרחים בכל הלכות החיים. כאבי הוא כנהר של דמעות, כה מלא שהוא ממלא את ארבעת הימים. אנא קראו לי בשמותיי הנכונים, כדי שאוכל לשמוע את כל זעקותיי ואת כל צחוקיי בה בעת, כדי שאוכל לראות ששמחתי וכאבי הם אחד. אנא קראו לי בשמותיי הנכונים, כדי שאוכל להתעורר, וכדי שהדלת ללבי תוכל להישאר פתוחה, דלת החמלה. |
תגובות אחרונות