שירים/ העלתה: רני (בתגובה לפוסט של סאטי)

שני השירים האלה, שכתבה אותן ויסלבה שימבורסקה המופלאה, הם בשבילי סוג של תשובה , מענה, לקיום הנפשי-בשרי-חברתי-אישי , רגעי ואל-זמני , שלנו.

שמחה לאין קץ

התחשק לו אושר,
התחשקה לו אמת,
התחשק לו נצח,
תראו אותו!

בקושי הבחין בין חלום למציאות,
בקושי גילה שהוא אכן הוא,
בקושי גילף בידו ילודת-הסנפיר
אבן-צור וטיל,
קל לטיבוע בכפית אוקיינוס,
לא מצחיק דיו כדי להצחיק את הריק,
בעיניו רק יראה,
באוזניו רק ישמע,
ודבריו שופעים משפטי תנאי עד-בלי-די,
בעזרת השכל יגנה שכל,
בקיצור: כמעט כלום,
אך בראשו חרות, ידיעת-כל והוויה
שמעבר לבשר הטיפשי,
תראו אותו!

שהרי בכל זאת הוא קיים,
התרחש באמת
תחת אחד הכוכבים הקרתניים.
מלא חיות ותנועה על פי דרכו.
בתור ולד עלוב של בדולח –
הוא מופתע למדי.
בהתחשב בילדותו הקשה ולאילוצי העדר –
הוא ייחודי באופן מרשים.
תראו אותו!

רק שימשיך כך, שימשיך לרגע,
ולו להרף עין של גלקסיה קטנה!
שיתברר סופסוף
למה ייהפך, עכשיו משישנו.
והוא – עקשן.
עקשן מאד, יש להודות.
עם הנזם באפו, בטוגה הזאת, בסודר הזה.
שמחה לאין קץ, יהיה אשר יהיה.
מסכן.
אדם של ממש.

*

תגלית

אני מאמינה בתגלית הגדולה.
אני מאמינה באדם שיחולל את התגלית.
אני מאמינה באימתו של האדם שיחולל את התגלית.

אני מאמינה בחיוורון פניו,
בבחילות, בזיעה הקרה על השפה,

אני מאמינה בשרפת הרשימות,
בשריפתן לאפר,
בשריפתן עד תום.

אני מאמינה בפיזור הספרות,
פיזורן בלא חרטה.

אני מאמינה בחפזונו של האדם,
בדיוק תנועותיו,
ברצונו החופשי.

אני מאמינה בשבירת הלוחות,
בשפיכת הנוזלים,
בכיבוי הקרן.

אני טוענת שזה יצליח
ושלא יהיה מאוחר מידי
ושהדבר יתרחש בלא עדים.

אני משוכנעת שאיש לא יידע,
לא הרעיה, לא הקיר,
אף לא הציפור, שמא תזמר,

אני מאמינה בסירוב להושיט יד,
אני מאמינה בקריירה ההרוסה,
אני מאמינה באובדן של עמל רב-שנים.
אני מאמינה בסוד שנלקח אל הקבר.

מילים אלה מרחפות בשבילי מעל לחוקים.
אינן מחפשות אישוש בדוגמאות כלשהן.
אמונתי חזקה, עיוורת וחסרת-יסוד.

מתוך הספר "בשבח החלומות"