קפיצה למים

אף אחת ממשיכה לא לכתוב כאן   אז החלטתי לקפוץ למים ולכתוב 'פוסט מהיר'. זה פוסט של כמה שורות שאני כותב ישר לתוך האתר, בלי טיוטות והתעסקות. אז הנה:
פרפקציוניזם רוחני או פרפקציוניזם דהרמי:
אני קורא עכשיו את ספרו המופלא של טל בן-שחר – 'אושר אפשרי'. מעורר השראה. זה יחד עם הליווי הנפלא של לילה והבשלה של תהליכים מאפשר לי להתחיל להתבונן במה שנתפס בעיניי כ'סטייה' הכי גדולה שלי בתרגול: פרפקציוניזם.
התרגול מאוד ריכך אותי. למדתי להשלים עם המון דברים, להתבונן ולהכיל המון דברים. אבל במגביל גידלתי מעין חטוטרת כזו של 'לא להתפשר על שום דבר שהוא פחות מהתעוררות'. כל האושר והעושר שהדהרמה פתחה עבורי, כל רגעי ההתעוררות והקסם, לא הצלחתי לחוות שום דבר כמספיק, או כמספיק טוב. כי שום דבר הוא לא התעוררות מלאה, חפה מרגשות מטרידים.

זהו. נגמר לי מה להגיד. אין פה סיום מפואר. אבל זה מה שעושים ב'פוסט מהיר'. יאללה קפצו למים! אני מת לדעת מה קורה עם התרגול שלכם/ן!

הביצה העתיקה,

צפרדע קופצת למים,

בלופ!