שאלה שהטרידה אותי בעודי עושה את צעדי הראשונים ב'דרך', היא זו: "האם האידאל הבודהיסטי של 'השתוות הנפש' משמעו כבוי התשוקה היוצרת". השאלה חוזרת ועולה בשיחות עם חברים, ובעצם הם שואלים "האין משמעות הבודהיזם סוג של מוות בחיים?".
"האם 'השתוות הנפש' משמעה כבוי התשוקה היוצרת". שלושה מושגים דורשים כאן הבהרה – 'השתוות הנפש', 'תשוקה', 'יצירה'. לדהרמה יש הרבה מה לומר על השניים הראשונים ובכך להפיג את הקונפליקט אשר מתקיים לכאורה בינם. אך מה בנוגע ל'יצירה'.
במפגש DFP ביושבי על כרית במרכז האקווריום, העליתי את השאלה לחבריי לסנגהה – "האם 'השתוות הנפש' משמעה כבוי התשוקה היוצרת". חבריי החזירו לי בשאלה "מה היא היצירה בשבילך". התרחש תהליך עדין אך נחוש של חקירה ובירור מהי 'יצירה'. שאלת המפתח היתה "מה הוא שמניע אותי באותו הרגע שבו אני יוצר". למדתי שפועלים בתוכי כמה מניעים. אחד מהם ובהחלט לא הפחות והאחרון שבהם – "אני יוצר כדי להתקבל". היה זה שיקוף משמעותי ועמוק – זכיתי לתובנה. הודיתי לחבריי על כך, קמתי מן הכרית, פרשתי מהאקווריום אל הסנגהה והתכנסתי אל תוך עצמי – התרגשתי.
"אנו יוצרים כדי להתקבל". היות ה'יצירה' בשרות ה'אני', היא תובנה חשובה, אשר נכונה מן הסתם לא רק אליי. אך תובנה זו מתייחסת אל ה'אני'. עדיין, אין היא שופכת אור על ה'יצירה' עצמה. אם כך, מה בנוגע ל'יצירה'.
אני מתבונן על התהליך שעברתי עם חבריי ל'קבוצת היצירה', במסגרת סדנת DFP. אני שואל את עצמי – "למה התהליך כל כך שונה מזה המוכר לי ב'קבוצת עבודה' טיפוסית נניח בחברת הייטק".
בשני התהליכים, המתקיימים בשתי הקבוצות, עולים וצפים מתחים – ענייניים (פערים של ידע ומשאבים) ובין-אישיים. יתכן אם כך, שהעניין הוא ב'קבוצה' – בדרך הקמתה, ברקע ובמטען שמביא כל אחד מחבריה, בלכידות ובמנהיגות המתקיימות בה. אכן, הקבוצות שונות למדי בפרמטרים הללו, ובכל זאת קבוצת היצירה הציפה תהליך שונה מהותית. אם כך, אולי שוכן ההבדל בעשייה.
'עבודה' ו-'יצירה' הם סוגים של 'עשייה'. אני שואל את עצמי, "מה מבדיל בין 'עבודה' ל'יצירה'".
אבחנה ראשונה. "מהו זה שקודם לעשייה, מהו זה שמעורר ודורש אותה?". ל'עבודה' יש מטרה. לאמיתו של דבר, המטרה קיימת בטרם היות העבודה, לכן נכון יותר לומר שלמטרה יש עבודה. העבודה היא חתירה להגשמה בפועל של המטרה אשר קיימת היתה בכוח. משתושג הגשמה זו תאבד במידה רבה זכות הקיום של העבודה.
בדומה לעבודה, גם היצירה אינה מעשה קדמון הנובע מאין, גם ליצירה קודם משהו אשר דורש אותה, מהו זה? ה'יצר' הוא שקודם ל'יצירה' ומעורר אותה. יצר החיים אשר מוצא לו ביטויים רבים – מיניות, אלימות, אהבה, יצירה ועוד. היצירה היא חתירה לביטוי בפועל של היצר, אך בניגוד לאמור בהגשמת מטרת העבודה, כל עוד קיים היצר תימשך היצירה.
אבחנה שניה. "מה ההבדל בין ה-'מטרה' ל-'יצר' ?". המטרה חיצונית ל'אני', אולי רצויה לו, אולי משפיעה עליו, אך בכל מקרה אינה ממהותו. היצר לעומת זאת, הוא המכונן את ה'אני'. היצר הוא ההיבט הנפשי של הדחף הגופני – הם הקודמים ל'אני' ומכוננים אותו.
אבחנה שלישית. "מה משמעות היות היצירה בשרות האני?". ה'אני', נולד מתוך היצר. אך ה'אני' הוא בעל עוצמה אדירה לחלוש על כל צורות הביטוי האותנטיות של היצר. כך הוא מנכס לעצמו ומפעיל את המיניות או האלימות או כל דרך ביטוי אחרת לצרכיו. כך הוא גם מפעיל את היצירה לצרכיו. הוא עושה זאת על ידי כך שמציב מטרה ליצירה. ה'אני' מעוניין במטרה כלשהיא, למשל קבלה על ידי הסביבה, כלומר, אפקט התלוי בתוצרי היצירה. אם כך ה'אני' הופך את ה'יצירה' ל'עבודה' ובכך מסרס אותה.
אבחנה רביעית. "מהי היצירה כשלעצמה, זו שאינה בשרות ה'אני'?". היצירה כשלעצמה הינה כל כולה ביטוי ותו לא. היא אינה תלויה בתוצריה מלבד ביצר הבוער להגשימם.
אבחנה חמישית. "מה היחס בין העשייה לתוצריה – בין העבודה למטרה, ובין היצירה(תהליך) ליצירה(תוצר)?". המטרה הקודמת לעבודה מגדירה אותה באופן שלם. מוצר התוכנה המבוקש מגדיר באופן שלם את האמצעים והפעולות של קבוצת פיתוח התוכנה, באותו האופן פקודה צבאית מגדירה באופן שלם את האמצעים והפעולות של צוות הקרב המבצע אותה. יותר מכך, המטרה והעבודה שתיהן מתקיימות באותה הספירה המושגית. הסרט 'שיער' מתאר התנגשות בין שתי ספירות מושגיות זרות.
היחס בין היצירה(תהליך) ליצירה(תוצר) הוא יחס שונה לחלוטין. היצר – מקור תהליך היצירה – המחפש ביטוי, אינו קיים בספירה מושגית כלשהיא. לאמיתו של דבר היצר הוא קדם מושגי – קדם מחשבתי. תהליך היצירה מתחיל בהכרח בדף חלק.
אבחנה שישית. "צורה וריקות". אם לחזור לספירת המושגים הבודהיסטית, ניתן לומר שהעבודה מתחוללת בתוך תווך בעל 'צורה' ואילו היצירה מתחוללת מתוך תווך של 'ריקות'. זוהי הסיבה לשוני המהותי בחווית העבודה ובחויית היצירה. חווית הצורה היא חוויה מרגיעה ורותמת בהיותה מאורגנת. חווית הריקות בניגוד לה, היא חוויה מאיימת.
אבחנה שביעית. "דהרמה ויצירה". יש דמיון רב בין המדיטציה והיצירה כשיטות אימון. שתיהן מאמנות אותנו לשהות בריקות. גם המדיטציה וגם היצירה עושות זאת בדרך שאינה לימודית – צורנית – אלא בדרך חוויתית.
0 Responses to “דהרמה ויצירה – שאלות ותשובות/ העלה: ערן כץ שלו”